לומדי

אינדוקציה מתמטית ושימושיה

מבוסס על תוכנית הלימודים הרשמית — מתמטיקה, משרד החינוך.

לומדי מסביר

היי, אני לומדי! חשבו על אינדוקציה כמו על טור אבני דומינו ארוך מאוד - אינסופי בעצם. כדי להיות בטוחים שכל האבנים ייפלו, לא צריך לבדוק כל אבן בנפרד (זה בלתי אפשרי, יש אינסוף אבנים!) - מספיק לבדוק שתי עובדות: שהאבן הראשונה נופלת (שלב הבסיס), ושכל אבן שנופלת בהכרח מפילה את הבאה אחריה (צעד האינדוקציה). שני הדברים האלה ביחד - זהו כל מה שצריך כדי להיות בטוחים שהטענה נכונה לכל n. הטריק בצעד האינדוקציה הוא תמיד אותו טריק: אתם 'מותרים' להניח שהטענה נכונה עבור k (זו הנחת האינדוקציה - כמו לומר 'אני יודע שהאבן ה-k נפלה'), ומהמידע הזה בלבד אתם צריכים להוכיח בחישוב שגם k+1 עובד.

מהי אינדוקציה מתמטית, ולמה היא עובדת

אינדוקציה מתמטית היא שיטת הוכחה שמאפשרת להוכיח שטענה מסוימת T(n), התלויה במספר טבעי n, נכונה עבור כל מספר טבעי n (לרוב n≥1). אפשר לדמיין זאת כמו שורת אבני דומינו: אם מפילים את אבן הדומינו הראשונה (תנאי 1: הטענה נכונה עבור n הקטן ביותר), וגם ידוע שכל אבן שנופלת מפילה בהכרח את הבאה אחריה (תנאי 2: אם הטענה נכונה עבור n=k כלשהו, היא נכונה גם עבור n=k+1) - אז בטוח שכל אבני הדומינו ייפלו, כלומר הטענה נכונה עבור כל n. שני התנאים האלה יחד, ורק יחד, מבטיחים שהטענה נכונה לכל n - חסר אחד מהם, וההוכחה אינה שלמה.

שלושת שלבי ההוכחה באינדוקציה

כל הוכחה באינדוקציה מתמטית בנויה משלושה שלבים קבועים. שלב הבסיס: מוכיחים שהטענה T(n) נכונה עבור המספר הטבעי הקטן ביותר הרלוונטי (בדרך כלל n=1, אך לפעמים ערך אחר, למשל n=4, אם הטענה נכונה רק החל משם). הנחת האינדוקציה: מניחים (לא מוכיחים!) שהטענה T(k) נכונה עבור מספר טבעי כלשהו k (זו רק הנחת עבודה זמנית לצורך השלב הבא). צעד האינדוקציה: באמצעות הנחת האינדוקציה, מוכיחים שהטענה T(k+1) נכונה גם היא - כלומר, מראים בעזרת חישוב אלגברי שאם T(k) נכון אז גם T(k+1) נכון. לבסוף מסכמים: לפי עקרון האינדוקציה, מכיוון ששני התנאים מתקיימים, הטענה T(n) נכונה עבור כל n.

הוכחת נוסחאות סכום באינדוקציה

אינדוקציה משמשת לעיתים קרובות להוכחת נוסחאות סכום, כמו נוסחת הסכום של סדרה חשבונית או הנדסית, או נוסחאות אחרות כגון סכום ריבועי המספרים הטבעיים. הרעיון בצעד האינדוקציה הוא תמיד דומה: לוקחים את סכום k האיברים הראשונים (שעבורו כבר יש נוסחה, לפי הנחת האינדוקציה), ומוסיפים לו את האיבר ה-(k+1). לאחר מכן, באמצעות פעולות אלגבריות (הוצאת גורם משותף, צמצום, פירוק לגורמים), מראים שהביטוי המתקבל שווה בדיוק למה שהנוסחה 'מבטיחה' לקבל כאשר מציבים בה n=k+1.

הוכחת אי-שוויונים וחילוקות באינדוקציה

אינדוקציה שימושית גם להוכחת אי-שוויונים (למשל 2^n>n לכל n טבעי) ולהוכחת טענות חלוקה (למשל שביטוי מסוים מתחלק תמיד ב-6). בהוכחת אי-שוויון, צעד האינדוקציה דורש לרוב להשתמש בהנחת האינדוקציה בתוך שרשרת של אי-שוויונים, ולוודא בקפידה בכל שלב שכיוון אי-השוויון נשמר. בהוכחת חלוקה, לרוב כותבים את הנחת האינדוקציה בצורה 'הביטוי עבור n=k שווה למכפלה כלשהי של המחלק' (למשל =6·m עבור m שלם כלשהו), ובצעד האינדוקציה מבטאים את הביטוי עבור n=k+1 באמצעות הביטוי עבור n=k, ומראים שגם הוא יוצא מכפלה של אותו מחלק.

שימוש באינדוקציה להוכחת כללים מוכרים

אינדוקציה אינה מוגבלת רק להוכחת נוסחאות של סדרות - אפשר להשתמש בה גם כדי להוכיח בצורה מלאה כללים שכבר משתמשים בהם, כמו כלל הגזירה (x^n)'=n·x^(n-1) לכל מעריך n טבעי (תוך שימוש בכלל המכפלה לגזירה, שנלמד בכיתה י'), או כלל הסכום של סדרה הנדסית 1+q+q^2+...+q^(n-1)=(q^n-1)/(q-1). זו דוגמה יפה לכך שאינדוקציה היא כלי כללי שמחבר בין נושאים שונים בתוכנית הלימודים, ולא רק שיטה נפרדת ומבודדת.

דוגמאות פתורות

הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי לכל מספר טבעי n מתקיים: 1+2+3+...+n=n(n+1)/2.

  1. שלב הבסיס (n=1): אגף שמאל = 1. אגף ימין = 1·(1+1)/2=1·2/2=1. שני האגפים שווים, ולכן הטענה נכונה עבור n=1.
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים שהטענה נכונה עבור n=k כלשהו, כלומר 1+2+...+k=k(k+1)/2.
  3. צעד האינדוקציה: צריך להוכיח שהטענה נכונה גם עבור n=k+1, כלומר ש-1+2+...+k+(k+1)=(k+1)(k+2)/2.
  4. מסתכלים על אגף שמאל עבור n=k+1: 1+2+...+k+(k+1) = [1+2+...+k]+(k+1). לפי הנחת האינדוקציה, הסכום בסוגריים שווה ל-k(k+1)/2, ולכן מקבלים k(k+1)/2+(k+1).
  5. מוציאים גורם משותף (k+1): k(k+1)/2+(k+1) = (k+1)·[k/2+1] = (k+1)·(k+2)/2 - וזה בדיוק אגף ימין הרצוי עבור n=k+1.
  6. סיכום: הטענה נכונה עבור n=1 (בסיס), ואם היא נכונה עבור k היא נכונה גם עבור k+1 (צעד) - לכן, לפי עקרון האינדוקציה, היא נכונה לכל n טבעי.

תשובה: הטענה 1+2+...+n=n(n+1)/2 הוכחה כנכונה לכל n טבעי, באינדוקציה מתמטית.

הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי 7^n-1 מתחלק ב-6 לכל מספר טבעי n.

  1. שלב הבסיס (n=1): 7^1-1=7-1=6. הביטוי 6 אכן מתחלק ב-6 (6=6·1), ולכן הטענה נכונה עבור n=1.
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים שהטענה נכונה עבור n=k, כלומר קיים מספר שלם m כך ש-7^k-1=6m.
  3. צעד האינדוקציה: צריך להוכיח שגם 7^(k+1)-1 מתחלק ב-6.
  4. כותבים: 7^(k+1)-1 = 7·7^k-1 = 7·7^k-7+6 = 7·(7^k-1)+6.
  5. לפי הנחת האינדוקציה, 7^k-1=6m, ולכן: 7·(7^k-1)+6 = 7·6m+6 = 6·(7m+1).
  6. הביטוי 6·(7m+1) הוא בבירור כפולה של 6 (כי 7m+1 הוא מספר שלם), ולכן 7^(k+1)-1 מתחלק ב-6.
  7. סיכום: הטענה נכונה עבור n=1, ומנכונותה עבור k נובעת נכונותה עבור k+1 - לכן, לפי עקרון האינדוקציה, היא נכונה לכל n טבעי.

תשובה: הטענה '7^n-1 מתחלק ב-6' הוכחה כנכונה לכל n טבעי, באינדוקציה מתמטית.

הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי 2^n>n לכל מספר טבעי n≥1.

  1. שלב הבסיס (n=1): 2^1=2, ו-2>1 - אכן מתקיים, הטענה נכונה עבור n=1.
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים שהטענה נכונה עבור n=k, כלומר 2^k>k.
  3. צעד האינדוקציה: צריך להוכיח ש-2^(k+1)>k+1.
  4. מתחילים מ-2^(k+1)=2·2^k, ולפי הנחת האינדוקציה 2^k>k, ולכן 2·2^k>2·k (הכפלנו את שני אגפי אי-השוויון 2^k>k ב-2, מספר חיובי, כך שכיוון אי-השוויון נשמר).
  5. מכיוון ש-k≥1 (k מספר טבעי), מתקיים 2k=k+k≥k+1. יחד עם השלב הקודם מקבלים: 2^(k+1)>2k≥k+1, ולכן 2^(k+1)>k+1.
  6. סיכום: הטענה נכונה עבור n=1, ומנכונותה עבור k נובעת נכונותה עבור k+1 - לכן, לפי עקרון האינדוקציה, היא נכונה לכל n טבעי.

תשובה: הטענה '2^n>n' הוכחה כנכונה לכל n טבעי, באינדוקציה מתמטית.

תרגול

1. הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי לכל מספר טבעי n מתקיים: 2+4+6+...+2n=n(n+1) (סכום n המספרים הזוגיים הראשונים).תרגול
  1. בסיס (n=1): אגף שמאל=2, אגף ימין=1·(1+1)=2. שווים.
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים 2+4+...+2k=k(k+1).
  3. צעד: 2+4+...+2k+2(k+1) = k(k+1)+2(k+1) = (k+1)·(k+2) - לפי הוצאת גורם משותף (k+1) - וזה בדיוק אגף ימין עבור n=k+1.
  4. לכן, לפי עקרון האינדוקציה, הטענה נכונה לכל n טבעי.

תשובה: הטענה 2+4+...+2n=n(n+1) הוכחה נכונה לכל n טבעי.

2. הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי לכל מספר טבעי n מתקיים: 1+3+5+...+(2n-1)=n^2 (סכום n המספרים האי-זוגיים הראשונים).תרגול
  1. בסיס (n=1): אגף שמאל=1, אגף ימין=1^2=1. שווים.
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים 1+3+...+(2k-1)=k^2.
  3. צעד: 1+3+...+(2k-1)+(2(k+1)-1) = k^2+(2k+1) = (k+1)^2 - לפי נוסחת הריבוע של דו-איבר - וזה בדיוק אגף ימין עבור n=k+1.
  4. לכן, לפי עקרון האינדוקציה, הטענה נכונה לכל n טבעי.

תשובה: הטענה 1+3+...+(2n-1)=n^2 הוכחה נכונה לכל n טבעי.

3. הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי n^3-n מתחלק ב-6 לכל מספר טבעי n.תרגול
  1. בסיס (n=1): 1^3-1=0, ו-0 מתחלק ב-6 (0=6·0).
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים ש-k^3-k=6m עבור מספר שלם m כלשהו.
  3. צעד: (k+1)^3-(k+1) = k^3+3k^2+3k+1-k-1 = (k^3-k)+3k^2+3k = 6m+3k(k+1).
  4. המכפלה k(k+1) היא מכפלה של שני מספרים שלמים עוקבים, ולכן היא תמיד זוגית - כלומר k(k+1)=2t עבור מספר שלם t כלשהו. לכן 3k(k+1)=6t.
  5. מקבלים: (k+1)^3-(k+1) = 6m+6t = 6(m+t), ביטוי שמתחלק ב-6.
  6. לכן, לפי עקרון האינדוקציה, הטענה נכונה לכל n טבעי.

תשובה: הטענה 'n^3-n מתחלק ב-6' הוכחה נכונה לכל n טבעי.

4. הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי לכל q≠1 ולכל מספר טבעי n מתקיים: 1+q+q^2+...+q^(n-1)=(q^n-1)/(q-1) (נוסחת סכום סדרה הנדסית).תרגול
  1. בסיס (n=1): אגף שמאל=1. אגף ימין=(q^1-1)/(q-1)=(q-1)/(q-1)=1 (מותר לצמצם כי q≠1). שווים.
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים 1+q+...+q^(k-1)=(q^k-1)/(q-1).
  3. צעד: 1+q+...+q^(k-1)+q^k = (q^k-1)/(q-1)+q^k = [(q^k-1)+q^k·(q-1)]/(q-1) = [q^k-1+q^(k+1)-q^k]/(q-1) = (q^(k+1)-1)/(q-1) - וזה בדיוק אגף ימין עבור n=k+1.
  4. לכן, לפי עקרון האינדוקציה, הטענה נכונה לכל n טבעי ולכל q≠1.

תשובה: נוסחת סכום הסדרה ההנדסית הוכחה נכונה לכל n טבעי (עבור q≠1).

5. הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי 2^n≥n^2 לכל מספר טבעי n≥4.שאלה בהקשר
  1. בסיס (n=4): 2^4=16, ו-4^2=16. מתקיים 16≥16 - הטענה נכונה עבור n=4 (זהו הבסיס כאן, ולא n=1, כי הטענה אינה נכונה עבור n=3: 2^3=8<9=3^2. לשם השוואה, ב-n=1,2 הטענה כן מתקיימת - 2^1=2≥1 ו-2^2=4≥4 - אבל n=3 שובר את הרצף, ולכן צריך להתחיל את האינדוקציה רק מ-n=4, מהנקודה שממנה הטענה נכונה ברציפות).
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים שעבור k≥4 מתקיים 2^k≥k^2.
  3. צעד: 2^(k+1)=2·2^k, ולפי הנחת האינדוקציה 2·2^k≥2k^2.
  4. צריך להראות ש-2k^2≥(k+1)^2=k^2+2k+1, כלומר ש-k^2-2k-1≥0. עבור k≥4: k^2-2k-1 ≥ 16-8-1=7>0, וככל ש-k גדל יותר הביטוי רק גדל - כך שהאי-שוויון מתקיים לכל k≥4.
  5. מכאן: 2^(k+1)≥2k^2≥(k+1)^2, כנדרש.
  6. לכן, לפי עקרון האינדוקציה (עם בסיס ב-n=4 במקום n=1), הטענה נכונה לכל n≥4.

תשובה: הטענה '2^n≥n^2 לכל n≥4' הוכחה נכונה, באינדוקציה עם בסיס ב-n=4.

6. הוכיחו באינדוקציה מתמטית כי 4^n+15n-1 מתחלק ב-9 לכל מספר טבעי n.שאלה בהקשר
  1. בסיס (n=1): 4^1+15·1-1=4+15-1=18, ו-18 מתחלק ב-9 (18=9·2).
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים ש-4^k+15k-1=9m עבור מספר שלם m כלשהו.
  3. צעד: 4^(k+1)+15(k+1)-1 = 4·4^k+15k+15-1 = 4·4^k+15k+14.
  4. כותבים את זה בעזרת הנחת האינדוקציה: 4·(4^k+15k-1) = 4·4^k+60k-4. ההפרש בין הביטוי הרצוי לביטוי הזה הוא: (4·4^k+15k+14)-(4·4^k+60k-4) = -45k+18 = -9(5k-2).
  5. לכן 4^(k+1)+15(k+1)-1 = 4·(4^k+15k-1) - 9(5k-2) = 4·9m - 9(5k-2) = 9·(4m-5k+2), ביטוי שמתחלק ב-9.
  6. לכן, לפי עקרון האינדוקציה, הטענה נכונה לכל n טבעי.

תשובה: הטענה '4^n+15n-1 מתחלק ב-9' הוכחה נכונה לכל n טבעי.

7. הוכיחו באינדוקציה מתמטית, תוך שימוש בכלל המכפלה לגזירה (שנלמד בכיתה י'), כי (x^n)'=n·x^(n-1) לכל מספר טבעי n.שאלה בהקשר
  1. בסיס (n=1): (x^1)'=(x)'=1, ואילו n·x^(n-1)=1·x^0=1·1=1 (לפי המוסכמה x^0=1). שני האגפים שווים.
  2. הנחת האינדוקציה: מניחים ש-(x^k)'=k·x^(k-1) עבור k טבעי כלשהו.
  3. צעד: כותבים x^(k+1)=x^k·x, ומשתמשים בכלל המכפלה לגזירה על שני הגורמים x^k ו-x: (x^k·x)' = (x^k)'·x + x^k·(x)'.
  4. מציבים את הנחת האינדוקציה עבור (x^k)', ואת (x)'=1: = k·x^(k-1)·x + x^k·1 = k·x^k + x^k.
  5. מוציאים גורם משותף x^k: k·x^k+x^k = (k+1)·x^k = (k+1)·x^((k+1)-1) - וזה בדיוק הנוסחה הרצויה עבור n=k+1.
  6. לכן, לפי עקרון האינדוקציה, כלל הגזירה (x^n)'=n·x^(n-1) נכון לכל n טבעי.

תשובה: כלל הגזירה (x^n)'=n·x^(n-1) הוכח נכון לכל n טבעי, באינדוקציה מתמטית תוך שימוש בכלל המכפלה.

לזכירה

  • אינדוקציה מתמטית היא שיטת הוכחה לטענה T(n) התלויה במספר טבעי n, עבור כל n (לרוב n≥1, אך לעיתים החל ממספר אחר).
  • ההוכחה בנויה משלושה שלבים: בסיס (הטענה נכונה עבור n הקטן ביותר), הנחת האינדוקציה (מניחים שהטענה נכונה עבור n=k), וצעד האינדוקציה (מוכיחים שממנה נובעת נכונות עבור n=k+1).
  • אינדוקציה משמשת להוכחת נוסחאות סכום (כגון נוסחת הסכום של סדרה חשבונית/הנדסית), אי-שוויונים, וטענות חלוקה.
  • בצעד האינדוקציה תמיד מנצלים את הנחת האינדוקציה כדי לפרק את הביטוי עבור n=k+1 לביטוי עבור n=k בתוספת/הכפלה של משהו נוסף, ואז מראים אלגברית שמתקבל בדיוק הביטוי הרצוי.
  • אינדוקציה יכולה גם להוכיח באופן מלא ומחמיר כללים שכבר משתמשים בהם, כמו כלל הגזירה של חזקה - וכך לחבר בין נושאים שונים בתוכנית הלימודים.